זיהוי נאשם ע"י בית המשפט לצורך הרשעתו בעבירות המיוחסות לו

השופטת  ד' ברלינר:

1.        טלי בקר, (להלן: המתלוננת) היא פקידה בבנק דיסקונט סניף שד' רוטשילד בתל-אביב. בתאריך 20.4.05, בשעה 11:45, הגיע מאן דהוא לסניף הבנק בו היא עובדת כיוון אקדח לעברה ופנה אליה בדרישה "תביאי לי את כל מה שיש לך תביאי מהר לא לזוז אחרת אני אפוצץ לך את הראש". המתלוננת מסרה לידי השודד סך של 4,470 ש"ח, הלה נטל את הכסף ונמלט.

           בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב טענה המדינה כי המערער הוא השודד האלמוני.

           בית משפט קמא, כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר, הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות והטיל עליו 5 שנות מאסר מהן 3.5 שנים מאסר בפועל.

           על הכרעת הדין בלבד - הערעור בפנינו.

2.        אירוע השוד - לא היה שנוי במחלוקת לאורך כל הדרך. השוד - נקלט במצלמות הבנק, הפועלות כל העת, לרבות פניו של השודד. השאלה היחידה היא האם אכן המערער הוא האיש שבתמונה או שמא כטענתו, מדובר באדם שדומה לו, והזיהוי הקושר אותו לאדם שבתמונה - שגוי.

           בית המשפט קמא, התבונן בתמונות ת/25, התבונן גם במערער שלפניו, ובסופו של התהליך קבע קטגורית כי "מי הנצפה במצלמות הבנק כשודד את הפקידה טלי הוא הנאשם בו חוזה בית המשפט במספר ישיבות לא מבוטל הוא הנאשם כחזותו" לאותו תהליך של זיהוי שנעשה על-ידי בית משפט קמא הצטרפו גם ראיות נוספות, שפורטו על ידי בית המשפט. ראיות אלה חיזקו את המסקנה שהמערער הוא השודד, שעל כן הורשע.

3.        שני ראשים להשגתו של הסנגור על מסקנת בית המשפט קמא: הראש האחד, עניינו הראיות הפוזיטיביות שהיו בפני בית המשפט. סך הכול, מדובר, לדעת הסנגור בשני "זיהויים": זיהוי מקורי של רכז מודיעין במשטרה, אשר מכיר את המערער ויצר מלכתחילה את הקשר בין השודד הנראה בתמונות לבין המערער, הזיהוי השני הוא זה שנעשה על ידי בית המשפט. שני "זיהויים" אלה אין די בהם כתשתית ראייתית.  הראש השני, עניינו ראיות "מכרסמות": לטענת הסנגור, קיימות מספר ראיות הפוגמות ומכרסמות במשקל הזיהוי, ויש בהן כדי ליצור את הספק המיוחל מבחינתו של המערער. בגדר הראיות ה"מכרסמות", מונה הסנגור את אלה:

א.        המתלוננת לא זיהתה את תמונת המערער במסדר זיהוי תמונות, והצביעה על שתי תמונות של שני אנשים אחרים כמועמדים פוטנציאליים לתפקיד השודד. החשיבות, לדעת הסנגור אינה רק באי-הזיהוי - אלא בדמיון שאכן קיים בין התמונות אותן זיהתה, למערער.

ב.        הדמיון - הוא קו מוביל בטיעוני הסנגור: המערער נמנה עם בני העדה התימנית, הדמיון בין בניה של עדה זו, כך לטענת הסנגור, ככלל הוא גדול והמערער נתקל לא פעם בתופעה זו. לעומת זאת, למערער סימן מאפיין בצורת כתם או צלקת על אפו, ולא ניתן לראות כתם זה בתמונות השוד.

ג.        ובאותו הקשר: בין שאר הראיות הוצגה בפני בית המשפט עדות של שומר הבנק אשר טען כי הוא מכיר את "התימני" מביקורים בבנק, ואין זה המערער.

ד.        פרטי לבוש שונים המיוחסים לשודד לא נמצאו אצל המערער.

ה.        למערער, כך לשיטת סנגורו, "מעין אליבי". הוא שהה באכסניה בה הוא מתגורר, סמוך לזמן השוד חדרו היה נעול מבפנים, משמע הוא היה בחדר, שעל כן אין זה סביר כי זמן קצר לאחר מכן ביצע את השוד.